פריים ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' יפה

פסק דין

ב-22/10/2007 ארעה התנגשות בין רכב השייך לחברת פריים-ליס (התובעת ב-165226/09) ומבוטח בידי הראל חברה לביטוח (התובעת ב-174973-09) לבין רכב בו נהג הנתבע 1, מר אברהם יפה. בתאונה פגע רכב התובעות בדלתו של רכב הנתבע, וכמקובל בתיקים אלו, חילוקי הדעות הם בשאלה אם הדלת הייתה פתוחה או שנפתחה ע"י הנתבע. בגין התאונה הוגשו שתי תביעות, האחת תביעת תחלוף של חברת הביטוח, והאחרת תביעה של בעלת הרכב לנזקים שנגרמו לה.

הנהג ברכב התובעת העיד שנסע בכביש בו נתיב אחד בכל כיוון, כשמימין מכוניות חונות. הוא ראה בנתיב שמולו (הנתיב השמאלי) רכב שעצר בחניה כפולה, וכשחלף אותו חש לפתע פגיעה מצד ימין. כשיצא ראה שדלת הרכב החונה מימין (רכב הנתבע) פגעה ברכבו. הנהג העיד שלא ראה את דלת רכב הנתבע פתוחה או נפתחת ולא ראה את הנתבע מחוץ לרכב. נתבע 1 העיד שהוא הגיע לרכבו מטיפול רפואי ופתח את הדלת על מנת להיכנס. או אז נעצר בנתיב הנגדי רכב שביקש ממנו הנחיות (זהו, ככל הנראה, הרכב הנוסף שראה גם נהג התובעת). בסיום השיחה נכנס הנתבע לרכב, אולם בשל נכותו עשה זאת באיטיות, ושכבר היה ישוב ברכב והדלת בשלבי סגירה, הגיע רכב הנתבעים במהירות ופגע בדלת. כראיה אובייקטיבית הוגשו תמונות של הנזק ברכב התובעות, וניתן להבחין בנזק שתחילתו בפינה ימנית של הפגוש הקדמי והוא נמשך לעבר הכנף. הנזק מעיד על כך שבזמן התאונה הדלת הייתה פתוחה בזווית חדה (כלומר: בחלקה הקטן). נהג ברכב השלישי לא זומן.

עדויות הנהגים מציגות שתי גרסאות סותרות שוות בערכן, שלא נפלו באף אחת מהן סתירות פנימיות, ואפשר שהן מתארות את האירועים מנקודת מבטו של כל נהג, שכן יתכן שנהג רכב התובעות – שהעיד כי נתן דעתו גם לרכב שחונה בחניה כפולה משמאל וסביר שהקדיש לו תשומת לב יותר מלרכבים החונים מימין – לא הבחין בדלת רכב הנתבע שהייתה פתוחה רק בחלקה. תמונות הנזק, שעל פי רוב הן ראיה מכרעת בתיקים מסוג זה, עשויות במקרה הנוכחי להתיישב עם שתי האפשרויות, שכן הנזק מתחיל ממש בפינתו הקדמית של הרכב, כבר בפגוש, דבר שעשוי להתאים הן לדלת פתוחה והן לפתיחת דלת כשהרכבים קרובים מאוד. שתי הגרסאות שוות אפוא בערכן, ומכאן שהתובעות לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהן. למען הסדר הטוב אציין שלא מצאתי שבנסיבות האמורות הנתבע הפר את תקנה 80 לתקנות התעבורה, שכן על פי גרסתו, שלא נשללה, כשרכב התובעות התקרב הוא כבר הספיק להיכנס לרכב ומכאן שבעת פתיחת הדלת נהג כדין. אכן, גם לגרסתו הדלת הייתה פתוחה זמן רב יחסית, ברם הוא הסביר זאת בנכותו ובקושי להיכנס לרכב.

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את שתי התביעות. כל אחת מן התובעות (בנפרד) תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ והוצאות בסך 200 ₪.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"א, 03 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.